פגות מאוחרת (Late preterm) מוגדרת כיילודים הנולדים בין שבוע הריון 34-0/7 לבין שבוע הריון 36-6/7. בעבר, המונח בו השתמשו ליילודים אלו, שנולדו כפגים מאוחרים, היה "יילודים שנולדו קרוב למועד". השינוי בטרמינולוגיה נבע כתוצאה מהבנה, שיילודים אלה אינם מפותחים לחלוטין, וש-6 השבועות האחרונים להריון הינם בעלי חשיבות עליונה להתפתחות מוחו וריאותיו של העובר, כמו גם להתפתחותן של מערכות אחרות.
עוד בעניין דומה
ישנן עדויות מצטברות, כי ישנו סיכון גבוהה יותר לסיבוכים בריאותיים ביילודים אלו, כולל עליה בסיכון לתחלואה משמעותית, וכן סיכוי גבוה פי שלושה לתמותה, בהשוואה ליילודים שנולדו במועד. מידע זה הינו בעל חשיבות עליונה, הן בשל איכות הממצאים המדעיים שתומכים בו, והן בשל המשמעויות הפרקטיות שלו.
אף על פי כן, יש צורך בסקירה ביקורתית ומאוזנת של התוצאות הללו, בעיקר בהתחשב בכך שתוצאותיהם הכלליות של רוב הפגים המאוחרים לא כוללות סיבוכים כלל.
סקירות ספרות אחרות בחנו אילו מהמאפיינים של פגים מאוחרים גרמו לכך שיהיו חשופים יותר לסיכון לתחלואה בתקופה הנאונטאלית. סקירת ספרות זו מתמקדת בתוצאות הנוירו-ההתפתחותיות ובתוצאות מערכת הנשימה, במטרה לבחון את הסיבות הפרינטאליות, הנאונטאליות, ההתפתחותיות, והסביבתיות שמשערים כי גרמו לעלייה בתחלואות האלו.
הסקירה מראה את ההקבלה הקיימת בין מסלול התפתחותן של הריאות ומסלול ההתפתחות הנוירולוגית כמודל כללי להבשלה של העובר והילוד בתקופה הנאונטאלית. ממצאים אלו מעידים על כך, שניתן לראות את תקופת הזמן הזו כמסלול אחד משותף שמוביל לתוצאות. הפרעה במסלולים הללו, שייתכן כי תגרום להשלכות ארוכות טווח בשתי המערכות האלו, יכולה להיגרם בגלל הפרעה בסביבה התוך רחמית.
לבסוף, סקירת ספרות זו מתייחסת להשלכות הפרקטיות של טיפול פרינטאלי ונאונטאלי על הינקות והילדות.