ethics

העשייה הרפואית בצל ההולדה בעוולה

אנו הרופאים לא נוכל לחיות עם צו מצפוננו כרופאים העוסקים במיילדות ומחויבים לאם, לעובר ולקדושת החיים, אם תוחל מדיניות שלפיה כל מום, קטן כגדול, הוא בחזקת "הולדה בעוולה". הגיעה העת שבית המשפט העליון ייתן דעתו לסוגיה

לא קל היה לכתוב דברים אלה, ערב הכרעת בית המשפט העליון בסוגיית ה"הולדה בעוולה".
הדברים המובאים להלן נכתבים ביראת קודש כלפי בית המשפט העליון, אך הם נכתבים בדם לבנו.
אנו מקווים שבית המשפט העליון יטה אוזן לתחושתנו כי אנו עומדים בפני סכר העתיד להיפרץ ולהוביל לביצוע בלתי מבוקר של הפסקות היריון ולריבוי בלתי סביר של בדיקות בהיריון, דבר אשר יפגע באושיות העשייה הרפואית ובחובותינו המוסריות כרופאים לעיקרון קדושת החיים.

במסגרת עמדתנו זו, נבקש מבית המשפט העליון הנכבד לקבל את גישת האיגוד הישראלי במיילדות וגינקולוגיה, המתבססת על חוזר משרד הבריאות משנת 2007, ולעגן את המדרג הרפואי שנקבע שם ככללים מנחים בפני הערכאות השונות להכרעה בסוגיה דכאן.

כבר בשלב מקדמי זה ייאמר כי סוגיית ה"הולדה בעוולה" היא סוגיה ערכית, ולפיכך יש להתייחס אליה על פי חומרת המום לאחר בוא הוולד לעולם, וזאת ללא קשר לשלב ההיריון שבו אובחן המום ו/או השלב שבו נידון בוועדה.

אנו, המומחים במיילדות וגינקולוגיה, מלווים את ההורים ואת העובר למן הרגע הראשון, מעורבים בכל אבן דרך בתחום זה, כולל תהליכים של אבחון טרום לידתי, מייעצים ומשתתפים בוועדות להפסקות היריון, עוסקים בליבת התהליכים המתוארים ומנחילים לדור העתיד את רזי המקצוע ומורשתו. הרשינו לעצמנו להציג לבית המשפט את דעתנו בסוגיה זו, בקול ברור וצלול. לדעה זו מצטרפים, בתמיכה גורפת, בכירי האיגוד הישראלי במיילדות וגינקולוגיה, בעלי הידע והמומחיות, קובעי המדיניות ומיישמיה, רופאים מן השורה הראשונה בארץ ובעולם בתחום המיילדות.

מבוא

פלא בריאה הוא, שלנוכח המורכבות של זיווג הזרע והביצית והתפתחותו ליצירת יצור חי, מסתיימים רוב רובם של ההריונות בלידת תינוק בריא ושלם. אותם אחוזים ספורים של הריונות שבהם נולד תינוק בעל מום כתוצאה מהפרעה גנטית, השפעה סביבתית או אחרת, תופסים מקום מרכזי בעשייה הרפואית של הרופאים העוסקים במקצוע המיילדות.

בעוד שבשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת עיקר המאמץ הופנה לאבחון ליקויים במספר הכרומוזומים (תסמונת דאון כדוגמא מייצגת), מחלות גנטיות תורשתיות קשות (מחלת טיי זקס כדוגמא מייצגת) ומומים מבניים גסים (שדרה שסועה או הידרוצפלוס המוח כדוגמא מייצגת), הרי שההתקדמות הטכנולוגית שחלה בעשרים השנים האחרונות, המאפשרת אבחון קשת של מומים בדרגות שונות, הובילה את העשייה הרפואית להתמודד עם מצבים שלא הכירה בעבר.

כך למשל, ניתן כיום לאבחן גם מומים קלים, כגון חסר או ריבוי אצבעות ואף חסר חלקי באצבעות, שפה שסועה קטנה, נמיכות קומה, ליקוי שמיעה, א־סימטריה בין האיברים וכיוצא באלה. כל אלה הנם מומים ו/או ליקויים ו/או ממצאים חריגים קלים שלא ניתן היה לאתר בעבר, וכיום, לאור התקדמות המחקר והטכנולוגיה, רוב ההורים הפוטנציאליים מסוגלים לבדוק מומים או ליקויים אלו.

במקביל להתפתחות הטכנולוגית שאפשרה את גילוי המומים הקלים, אנו מבחינים בשינוי חברתי בקרב זוגות צעירים, ההורים לעתיד, המטופלים על ידנו, הבא לידי ביטוי ברצונם להוליד ילד נטול כל פגם (בין אם פיזי ובין אם קוגניטיבי) כמעט "בכל מחיר".

אנו, הרופאים, עומדים מדי יום מול זוגות אשר אינם מוכנים להשלים עם אבחנה רפואית, שלפיה ילדם העתיד להיוולד יישא עמו מום, אף אם מדובר במום קל.

ניכר, אפוא, כי גם בתחום רפואי זה ההתפתחות הטכנולוגית המואצת לא לוותה בתהליך חברתי־סוציולוגי מקביל, והפריצה הטכנולוגית המאפשרת זיהוי מומים קלים לא לוותה בחסמים ובפיתוח מנגנוני בקרה חברתיים, המזהירים מפני התפתחויות שליליות שיובילו למחוזות רחוקים שלא שיערנו שנגיע אליהם.
אנו, רופאי האיגוד הישראלי במיילדות וגינקולוגיה, חשים שאנו מצויים במצב של סחף מתמיד, המאלץ את ציבור הרופאים לשאת בנטל בלתי אפשרי, שלא לומר בלתי אנושי.

אנו סבורים כי כעת מצויה בידי בית המשפט העליון הנכבד ההזדמנות ליצור מערכת נורמטיבית אשר תעצור את הסחף. זאת באמצעות אימוץ המדרג הרפואי שנקבע בחוזר משרד הבריאות משנת 2007.

לכאורה, ניתן לטעון שאל לנו הרופאים להתעניין או לדוש בסוגיה זו של הגדרת “הולדה בעוולה", מאחר שמדובר בסוגיה משפטית שאין מקומה במסדרונות בתי החולים, וכי עלינו לפעול על פי הפרקטיקה והאתיקה הרפואית הנכונות בעינינו. אולם ניסיון החיים מציג מציאות שונה, לטוב ולרע, והרפואה כיום מתנהלת תחת צלן של החלטות בית המשפט. החלטות אלו של בית המשפט מקרינות, משפיעות ומשליכות על העשייה הרפואית.

שערי העיר עזה לא כבדו על כתפיו של שמשון המקראי אך שערי בית המשפט כבדים על כתפינו בנושא זה של הולדה בעוולה, ואף על פי כן, אנו נושאים אותם כחלק ממחויבותנו המקצועית לציבור המטופלים ומשליחותנו כרופאים העוסקים במיילדות.

העשייה הרפואית שלנו בחיי היום יום מונעת מהתובנה כי המושג “הולדה בעוולה" מבחין בין מום קל למום קשה. מבחינה פרקטית ומוסרית, לא נוכל לשאת מצב שבו מושג זה יכלול בתוכו את כל המומים האפשריים בצורה גורפת.

לשון אחר: אנו הרופאים לא נוכל לחיות עם צו מצפוננו כרופאים העוסקים במיילדות ומחויבים לאם, לעובר ולקדושת החיים, אם תוחל מדיניות שלפיה כל מום, קטן כגדול, הוא בחזקת "הולדה בעוולה". בעניין זה אנו משמשים פה לכלל רופאי ישראל ובייחוד לעמיתינו המעורבים אף הם באבחון ובייעוץ בהיריון בתחומי התמחות שונים, כגון: גנטיקה, טרטולוגיה, נאונטולוגיה, דימות, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, אורטופדיה, מחלות זיהומיות ועוד.
מדיניות גורפת שכזו, לטעמנו, תהפוך את החלטות הוועדות להפסקת היריון לבלתי אפשריות ונטולות שיקול דעת של ממש, תעצים במידה ניכרת את תופעת הרפואה המתגוננת ותשבש את מרקם היחסים העדין שבין הרופא לחוליו.

הפסקת היריון

זוהי הסוגיה העיקרית שבגינה אנו מרשים לעצמנו לומר את האמירה, כי לא נוכל לחיות עם קביעה שכל מום, קטן כגדול, מהווה “הולדה בעוולה".

סוגיית ה"הולדה בעוולה" קשורה באופן הדוק לסוגיית הפסקת ההיריון. בצד אחד של המטבע נמצא ציבור ההורים לעתיד, המתמודד עם שאלת הפנייה לוועדות להפסקת היריון בעקבות אבחון של מום בדרגות חומרה שונות, ובצדו השני של המטבע נמצאים חברי הוועדות להפסקת היריון אשר צריכים להחליט האם לאשר את הפנייה.

אנו הרופאים עדים לכך שבעשור האחרון התגברה משמעותית התופעה, שבמסגרתה זוגות מבקשים להפסיק את ההיריון לאחר שהתגלה כי ילדם נושא מום קל יחסית, כדוגמת חסר אצבעות, חסר אמה, קומה נמוכה וכד'.
בישראל, מסיבות שראוי שייבדקו על ידי סוציולוגים ואחרים, נטיית ההורים לפנות להפסקת היריון במקרה של מום, גם בדרגות קלות, גבוהה באופן חריג ביותר לעומת שאר מדינות העולם. גישה מתירנית זו זוכה לביקורת מקצועית נוקבת בכנסים בינלאומיים הדנים בנושא.

אנו, כרופאים המכהנים בוועדות להפסקת ההיריון, חשים כי זהו מדרון חלקלק, ואין המדובר בקלישאה, אלא במציאות ממשית של הידרדרות לחברה הבוחרת את “הראויים" ונפטרת בכל מחיר מחריגים.

לשם ההמחשה, יצוין כי אנו עומדים לא פעם בפני הורים המתעקשים על ביצוע הפלה גם כאשר מדובר במום קל יחסית, כגון נקב במחיצה של הלב, שעשוי להיסגר מעצמו לאחר הלידה או לכל היותר יצריך ניתוח עם תוצאות רפואיות מצוינות, ובכל מקרה, לא יפגע באופן משמעותי בתפקודו של הוולד ויאפשר לו לחיות חיים עצמאיים ומלאים, ללא צורך בעזרת הזולת.

לכך יש להוסיף את הלחצים המופעלים על אותן ועדות והאיומים המובאים לפתחן, לפנייה לערכאות משפטיות בעתיד, אם לא יינתן ההיתר המבוקש להפסקת ההיריון. בכך, הלכה למעשה, קיימת סכנה להפקעת שיקול הדעת מידי הוועדות. זהו מצב שאין לתת לו יד.

על הרקע הזה, כמו גם על רקע חוסר האחידות בהחלטות הוועדות השונות, הוקמה הוועדה הרב תחומית אשר מסקנותיה אומצו בחוזר משרד הבריאות בשנת 2007.

המדרג אשר אומץ במסגרת החוזר הוא פרי מחשבה ודיון משותף של כל הגורמים הרלוונטיים, וביניהם גינקולוגים, רופאי ילדים, סוציולוגים, אנשי משרד הבריאות, אנשי דת ומחשבת ישראל וכיו"ב.

בית המשפט העליון הנכבד מתבקש לקבל את ממצאי הוועדה, ולקבוע כי יש לפעול בהתאם למדרג המפורט בחוזר, הקובע שלוש דרגות חומרה, כמו גם המלצתו החד משמעתית של החוזר שאין לאשר בשלב החיות (מעל 24 שבועות) הפסקת היריון בעטיה של “מגבלה קלה בתפקוד" וכן אין לאשר הפסקה של היריון בן יותר מ–28 שבועות בעטיה של “מגבלה בינונית בתפקוד".

לפי חוזר זה, החלטת הוועדה נגזרת מחומרת המום, כפי שהיא נקבעת ע"י מומחים מקצועיים מתחומי הגנטיקה, הטרטולוגיה, הנוירולוגיה, הקרדיולוגיה, האורטופדיה, הנפרולוגיה וכו'. הוועדה תסווג את המום שאובחן לאחת משלוש הקבוצות הבאות:

מגבלה קלה בתפקוד (mild handicap): מגבלת גופנית ו/או התפתחותית שמידת חומרתה איננה גורמת לפגיעה בהשתלבות בחברה או לצורך בעזרת הזולת.

מגבלה בינונית בתפקוד (moderate handicap): מגבלה גופנית ו/או התפתחותית הגורמת לפגיעה בהשתלבות בחברה, אך מידת חומרתה איננה מגעת כדי צורך בעזרת הזולת כל החיים.

מגבלה קשה בתפקוד (severe handicap): מגבלה גופנית ו/או התפתחותית שמידת חומרתה מגעת כדי צורך בעזרת הזולת כל החיים.

עמדת האיגוד באשר לכל קבוצה

מגבלה קשה בתפקוד - אנו מציעים לאמץ את ההגדרה שבחוזר, ולפיה מקרים שבהם מתקיימים המרכיבים הנדרשים כדי לקבוע שמדובר ב"הולדה בעוולה" על פי המערכת הנורמטיבית המקובלת, הם שמתאימים להגדרה זו. המרכיבים הללו הם איכות חיים ירודה, חוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי וצורך בעזרת הזולת.
לפי החוזר הנדון, “מגבלה קשה בתפקוד" משמעה "צורך בעזרת הזולת כל החיים", קרי, תלות מוחלטת של הפרט בזולת כל חייו עקב מגבלה גופנית ו/או שכלית ו/או רגשית. בכל הנוגע למגבלה גופנית, הרי שהדברים מכוונים להזדקקות לעזרת הזולת עקב פגיעה קשה ביכולת התנועה, אובדן יכולת ראייה או חוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי (בין היתר לצורך לבוש, אכילה, היגיינה וכדומה). מצבים אלו מתאימים לכל הדעות להגדרת איכות חיים ירודה.

ככל שמדובר במגבלה שכלית ו/או רגשית הרי שהדברים מכוונים להזדקקות לעזרת הזולת עקב צורך בליווי מתמיד במגע עם המערכות החברתיות השונות, חוסר יכולת להתנהל ולהתקיים באופן עצמאי, צורך במחסה מוגן וכיוצא באלה מצבים, המצביעים על כך שהפרט יהיה תלוי ונזקק לעזרה אינטנסיבית מצד הזולת ולא יוכל לתפקד באופן עצמאי כל ימי חייו.

כדוגמא למומים המסווגים כ"מגבלה קשה בתפקוד", המתאימים להגדרה של הולדה בעוולה, ניתן למנות מומים מבניים במוח, שדרה שסועה, עיוורון, חסר של שתי הידיים ותסמונות גנטיות הכרוכות בפגיעה התפתחותית משמעותית.

בהתאם לחוזר ולעמדת האיגוד, מומים קשים כגון אלו, המביאים למגבלה קשה בתפקוד, מצדיקים היתר להפסקת היריון, גם בשלב היריון מתקדם ביותר, ולפיכך הם נכללים בהגדרה של “הולדה בעוולה".

בהתאם לחוזר ולעמדת האיגוד, ניתן לאשר הפסקת היריון בגין מומים אלה גם בשלב מתקדם בהיריון, אם ההסתברות לקיומם עולה על 30%. יודגש כי רף הסתברות זה נמוך באופן משמעותי מהמקובל במדינות אחרות, אך נמצא מתאים על ידי הוועדה ומשרד הבריאות להוויה הישראלית הציבורית והרפואית. אנו ממליצים לאמץ רף זה גם בנוגע לסוגיה של "הולדה בעוולה". דהיינו, ניתן יהיה להחיל את ההגדרה של "הולדה בעוולה" במקרים בהם ההסתברות למגבלה קשה בתפקוד עולה על 30%.

מגבלה בינונית בתפקוד -­ מדובר במגבלה שדרגת חומרתה איננה מגעת כדי צורך בעזרת הזולת לכל החיים. דהיינו, מבחינה גופנית הפרט יוכל להתנייד ולהתנהל בכוחות עצמו ולבצע את פעולות היומיום השגרתיות הדרושות (כגון לבוש, אכילה ושמירת היגיינה). מצב זה איננו בגדר איכות חיים ירודה.

מבחינה שכלית ו/או רגשית יוכל הפרט לתפקד באופן עצמאי במערכות החברתיות השונות, יוכל להתנהל ולחיות באופן עצמאי, לקיים את עצמו ולעצב לעצמו חיים בעלי משמעות. זאת, אף אם המגבלה תפגע בהשתלבותו בחברה, והכוונה בעיקר להגבלה בבחירת העיסוק עקב מגבלה גופנית/שכלית/רגשית, אף שזו איננה פוגעת ביכולתו לרכוש השכלה בסיסית (קריאה, כתיבה, וחשבון לא מורכב) ולהשתלב בעבודה במגוון עיסוקים בתחומים שמגבלתו מאפשרת לו. פרט כזה יוכל לעצב חיים מלאי תוכן ומשמעות, כולל פיתוח זוגיות, תחביבים, תחומי עניין וכיוצא באלה.

כדוגמה ניתן לציין מומים גופניים כגון: מום לב או מום בריאות המאפשרים איכות ותוחלת חיים סבירות אך מונעים אפשרות למאמץ גופני, מום בדרכי העיכול המאפשר ללוקה בו להיזון דרך הפה אף אם יש מגבלה ניכרת על סוגי המזון, נמיכות קומה קיצונית כממצא מבודד הפוגע בהשתלבות בחברה, אך איננו מונע אפשרות לרכישת השכלה גבוהה, ועיכוב התפתחותי הכרוך בהפרעות קשב וריכוז או קשיי למידה.

בהתאם לחוזר זה ולעמדת האיגוד, לא ניתן לאשר הפסקת היריון בגין מומים אלה החל משבוע 28 להיריון. לפיכך, עמדת האיגוד היא שמומים גופניים הכרוכים במגבלה בינונית בתפקוד אינם נכללים בהגדרה של “הולדה בעוולה". לגבי המומים ההתפתחותיים, הרי שרובם המכריע של מצבים אלה, שבהם הפרט איננו נזקק לעזרת הזולת במשך חייו, אף הם אינם נכללים בכותרת של "הולדה בעוולה", וזאת למעט אותם מקרים קשים שבהם ניכר בעליל שהפגיעה ההתפתחותית תמנע מהם את ההשתלבות בחברה.

מגבלה קלה בתפקוד - המדובר בעובר הצפוי להתפתחות שכלית ו/או רגשית תקינה לחלוטין, הלוקה במום גופני קל שהוא במרבית המקרים מום שלד של חוסר או עיוות (במרבית המקרים מדובר בחסר או עיוות כף יד/עצם ירך קצרה יותר/רגל קלוטה וכיוצא באלה), מום קוסמטי במבנה הפנים (שפה שסועה/סנטר נסוג/
א־סימטריה/ליקוי במבנה האוזן): או מום שבמסגרתו יש חסר של אחד משני איברים חיוניים והשני בעל תפקוד תקין (חסר כליה/חסר עין). כל המומים המפורטים כדוגמא הינם מומים אשר ללא ספק כרוכים באי נוחות ומגבלה בתפקוד, אך אין בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על איכות חייו של הפרט (ובטח שאין בהם כדי להביא לאיכות חיים ירודה) ואין בהם כדי לפגוע באפשרותו של הפרט לחיות חיים עצמאיים ונורמטיביים ולהשתלב בחברה.

לפי החוזר אין לאשר הפסקת היריון בשלב החיות (מעל 24 שבועות) עקב מגבלה קלה בתפקוד, ועמדת האיגוד היא כי אין זה ראוי לכלול מומים אלה בגדרה של “הולדה בעוולה".

כסיכום ביניים נציין שמום הכרוך במגבלה קלה או בינונית בתפקוד, בין אם הוא אובחן במהלך ההיריון ולא ניתן בגינו אישור להפסקת היריון, ובין אם הוא כלל לא אובחן או לא נמנע, אינו יכול לענות להגדרת “הולדה בעוולה", ועל כן לא ניתן יהיה להעלות טענה שכזו בעניינו, ובטח ובטח שלא להכיר בה.

לאור האמור לעיל, אך ראוי כי בית המשפט העליון הנכבד יקבל את עמדת האיגוד, יאמץ את המדרג שפורט לעיל, ולא יאפשר עמדה גורפת שלפיה קיומו של כל מום, קטן כגדול, יזכה ב"היתר אוטומטי" מהוועדה להפסקת היריון.

ברי כי הציפייה להפרדה בין הקביעה המשפטית על מהות “הולדה בעוולה" ובין ההתנהלות הרפואית במהלך ההיריון וההחלטות של הוועדות להפסקת היריון איננה מעשית ועל כן ההחלטה החשובה אשר יוציא בית המשפט העליון תחת ידיו בדיונו בערעורים המאוחדים בעניין ה"הולדה בעוולה" היא אשר תכריע את התנהלות הגורמים בשטח.

רפואה מתגוננת

רפואה מתגוננת משמעה עשייה רפואית שלא הייתה לה הצדקה עניינית ומקורה אימת החרב המשפטית. הדוגמא הקלאסית לרפואה מתגוננת היא ריבוי בדיקות, אך היא כוללת גם פעולות רפואיות וניתוחים, וכדוגמא לכך ניתן לציין את התופעה העולמית של עלייה תלולה במספר הניתוחים הקיסריים אף על פי שלא חל שינוי בשיעור התמותה והתחלואה הסב–לידתיים ועל אף סיכונים הכרוכים בניתוח עצמו וההשלכות לגבי הריונות ולידות בעתיד.

בתחום הבדיקות בהיריון נראה כי הרפואה המתגוננת תועצם במיוחד אם תתקבל הגישה הגורפת, שלפיה כל מום, קל כחמור, יהווה “הולדה בעוולה".

מן המפורסמות היא שישראל היא המדינה המובילה בעולם בכל הקשור לבדיקות בהיריון לאיתור מומים בעובר. מדובר בבדיקות הדורשות דגימת דם ועלותן נמוכה, בבדיקות מורכבות שעלותן גבוהה שההתוויות הרפואיות לביצוען מוגבלות, אך הן אינן מסכנות את ההיריון, ובבדיקות פולשניות הכרוכות בסיכון לעובר ובמקרים נדירים גם לאם.

לא זו הבמה לדון בסיבות למציאות זו, במסרים שאנו מעבירים לנשים הרות לגבי נחיצותן ותרומתן של בדיקות שונות ובהיקף הבדיקות שניתן לבצע שבעצם אין לו גבול. גם כיום, כשנקודת המוצא שלנו היא ש"הולדה בעוולה" אינה מתייחסת למומים קלים, אנו מרבים בבדיקות, ולא קשה לשער כיצד יתפתחו הדברים במקרה שייקבע שהגדרת "הולדה בעוולה" תכלול גם מומים קלים.

במקרה כזה, הרופאים האחראים למעקב ההיריון יפנו את הנשים ההרות לבדיקות רבות ומיותרות אף שאין הצדקה רפואית מוצקה לבצען. רק כדי לסבר את האוזן נזכיר בדיקת CT חדשנית של שלד העובר היכולה לאבחן פגמים קטנים בחוליות או בעצמות. על אף התועלת העצומה הטמונה בה, בדיקה זו כרוכה בסיכוני קרינה לעובר, ועל כן נעשית רק בהתוויה רפואית ברורה.

כמו כן, הרופאים המבצעים בדיקות בהיריון, עלולים להפסיק לתת את השירות וכבר היו דברים מעולם במדינות אחרות (בצרפת הפסיקו הרופאים לבצע סקירת מערכות והסכימו לשוב לבצע בדיקה זו רק לאחר שהפרלמנט הצרפתי חוקק חוק הקובע שאי־אבחון מום בהיריון איננו מהווה בסיס לטענת “הולדה בעוולה").

פנינו אינן נשואות לעימות ובכוונתנו להמשיך ולתת לציבור הנשים ההרות שירות מקצועי ראוי, אך יש להעמיד את הדברים כהווייתם ואף כי הבדיקות בארץ נעשות ברמה מקצועית גבוהה ביותר איננו יכולים לעמוד ברף הציפיות של הציבור לאבחון כל המומים האפשריים, ואף איננו רוצים להעמיס על הנשים ההרות בדיקות רבות ומיותרות.

במסגרת הבדיקות בהיריון נכללים גם ייעוצים מקצועיים ובעניין זה נזכיר שכבר היום יש עומס עצום על היועצים הגנטיים. התור שנקבע לייעוץ בהיריון במערכת הציבורית מגיע לשלושה חודשים והמערכת עושה מאמצים רבים לקיים ייעוצים דחופים בהיריון בתוך בזמן סביר. פסיקה המצדדת בגישה הגורפת תגרום לקריסת מערכת הייעוץ הגנטי הציבורית על המשמעויות הנגזרות מכך.

בדיקת מי שפיר - נשים הרות רבות מתייסרות בשאלה אם לבצע בדיקת מי שפיר במהלך ההיריון. מצד אחד יש כמובן יתרון לאבחון ליקוי כרומוזומלי שיוביל להפסקת היריון, והדוגמא הבולטת היא תסמונת דאון, אך מצד שני קיים חשש לאובדן היריון תקין עקב סיכון לא מבוטל להפלה.

העלייה ביעילות בדיקות הסינון לאבחון תסמונת דאון מובילה למגמה עולמית המקטינה את מספר הבדיקות הללו. עם זאת, בבדיקה ניתן לאבחן גם ליקויים כרומוזומלים קלים שקיומם איננו מהווה התוויה לביצוע הבדיקה ובמרבית המדינות גם לא להפסקת היריון. החלטה המצדדת בגישה הגורפת מנוגדת למגמה זו. בעקבות החלטה כזו נצפה בהכרח בעלייה בבדיקות מי שפיר המבוצעות ללא התוויה רפואית, ויש לכך מחיר רפואי.

סיכום

סוגיית ה"הולדה בעוולה" מעוררת שאלות כבדות משקל בתחום הרפואה, שלהן השלכה ישירה ומשמעותית על מחויבותם ואחריותם של כלל הרופאים במדינת ישראל המספקים את שירותי הרפואה בתחום המיילדות והגניקולוגיה, ומלווים את כל תהליך ההיריון והלידה, מתחילתו ועד סופו (בין אם סופו בלידה ובין אם בהפסקת היריון, טבעית או יזומה).

אנו סבורים כי יש לפעול ליצירת מערכת נורמטיבית רפואית וחברתית אחידה, כדי למנוע מצב בלתי אפשרי אשר במסגרתו תיפגענה סמכויותיהן והחלטותיהן של הוועדות להפסקת היריון, בייחוד במקרים שבהם אותרו מומים קלים בלבד.

הגיעה השעה כי בית המשפט העליון ייתן את דעתו המכובדה באשר לסוגיה זו ויתווה את הדרך שבה ראוי לנהוג, לאור הדילמות הפוקדות את ציבור הרופאים מדי יום בעת ביצוע מלאכתם, כאשר לנגד עיניו מלוא השיקולים אשר הובאו לעיל ונוכח עקרון קדושת החיים.

כותבים:
אריה הרמן (1), אליעזר שלו (2), שמחה יגל (3), יעקב בר (4), רון טפר (5), ווצלב אינסלר (6)

1. יו"ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, מנהל מחלקת נשים ויולדות, בי"ח אסף הרופא
2. בעבר יו"ר האיגוד, דיקן הפקולטה לרפואה, הטכניון חיפה, מנהל מחלקת נשים ויולדות, בי"ח העמק
3. בעבר יו"ר החברה לאולטרה־סאונד, מנהל יח' לאבחון טרום לידתי, בי"ח הדסה הר הצופים
4. יו"ר החברה לרפואת האם והעובר, מנהל יח' היריון בסיכון, בי"ח וולפסון
5. יו"ר החברה הישראלית לאולטרה־סאונד ומנהל היחידה לאבחון טרום לידתי בבית החולים מאיר
6. יו"ר המועצה הלאומית במיילדות, גנטיקה וניאונטולוגיה, בעבר מנהל מח' נשים ויולדות בבי"ח צהלון, סורוקה וקפלן

*פורסם לראשונה ב"הרפואה update גינקולוגיה", מאי 2011

עוד בנושא:
האם להתייחס לכל מום כאל "טוב מותי מחיי"?

נושאים קשורים:  ethics,  משפט,  הריון,  מומים מולדים,  הפסקת הריון,  חשיפה טרום-לידתית,  הולדה בעוולה,  בדיקות בהריון
תגובות