לאחרונה נמצא, שמלח מווסת את ההתמיינות של תאי Th17 הומניים וכן אלו של עכברים. עכברים שניזונו מדיאטה עשירה בנתרן פיתחו מהלך אגרסיבי של אנצפלומיאליטיס אוטואימוני ניסויי. אולם, לא ידוע אם ישנה השפעה לצריכת הנתרן על המהלך של טרשת נפוצה.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר שבין צריכת מלח לבין הפעילות הקלינית והרדיולוגית של טרשת נפוצה.
מחקר העוקבה התצפיתי כלל 70 חולי טרשת נפוצה עם מהלך התקפי. משך המעקב היה שנתיים. החוקרים העריכו את כמות המלח שנצרכה לפי הפרשת הנתרן בשתן. השפעת הצריכה של נתרן הוערכה לפי אנליזת רגרסיה. לאחר מכן, הממצאים שוכפלו בקבוצה נפרדת של 52 חולים.
החוקרים מצאו קורלציה חיובית בין קצב ההתלקחויות של המחלה לבין צריכת הנתרן במודל רב משתנים מתואם לגיל, מין, משך מחלה, עישון, רמת ויטמין Dי, BMI וטיפול. קצב ההתלקחות היה פי 2.75 (רווח בר סמך 95%; 1.3-5.8) או פי 3.95 (רווח בר סמך 95%; 1.4-11.2) גבוה יותר בחולים עם צריכה בינונית או גבוהה של נתרן, בהתאמה בהשוואה לקבוצת הצריכה הנמוכה.
בנוסף, לחולים עם צריכה גבוהה של נתרן היה סיכוי גבוה פי 3.4 לפתח לזיות חדשות ב-MRI ובממוצע היו להם 8 לזיות יותר ב-T2 בבדיקת MRI. קשר דומה נמצא בקבוצה הבלתי תלויה השנייה של החולים.
החוקרים מסכמים, כי צריכה מוגברת של נתרן קשורה בפעילות קלינית ורדיולוגית מוגברת אצל חולים עם טרשת נפוצה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט