דופילומאב היא נוגדן חד-שבטי אנושי כנגד הקולטן ל-IL-4 אשר חוסמת איתות של IL-4 ו-IL-13. החוקרים בחנו את היעילות והבטיחות של התרופה במטופלים עם אסתמה בלתי נשלטת.

במחקר השתתפו 1,902 מטופלים בגילאי 12 שנים ומעלה עם אסתמה בלתי נשלטת, ללא ביומרקרים נוספים. משתתפי המחקר חולקו באופן אקראי ביחס של 2:2:1:1 לקבלת דופילומאב כטיפול נלווה במינון 200 או 300 מ"ג כל שבועיים או טיפול אינבו בנפח תואם במשך 52 שבועות. המטרות העיקריות היו שיעור התקפי אסתמה קשים שנתי והשינוי מתחילת המחקר ועד שבוע 12 ב-FEV1 לפני שימוש במרחיבי סימפונות בכלל אוכלוסיית המחקר. מטרות הסיום המשניות כללו שיעור התקפים ו-FEV1 במטופלים עם ספירות אאוזינופילים של 300 או יותר לכל מילימטר מעוקב. בנוסף, העריכו את השליטה במחלת האסתמה, חומרת התסמינים, וההשפעה על איכות החיים של המטופל.

החוקרים מצאו כי השיעור השנתי של התקפי אסתמה קשים היה 0.46 (רווח בר-סמך 95%, 0.39-0.53) בקרב מטופלים שקיבלו דופילומאב במינון 200 מ"ג כל שבועיים ו-0.87 (0.72-1.05) בקרב אלה שקיבלו אינבו. ממצא זה מייצג שיעור נמוך ב-47.7% (p<0.001) תחת טיפול עם דופילומאב. תוצאות דומות נצפו בקבוצת המינון הגבוה יותר.

בשבוע 12, FEV1 גבר ב-0.32 ליטר במטופלים שקיבלו דופילומאב במינון נמוך (הבדל לעומת קבוצת אינבו מותאמת, 0.14 ליטר; p<0.0001). תוצאות דומות נצפו בקבוצת המינון הגבוה.

בקרב מטופלים עם ספירת אאוזינופילים של מעל 300 תאים למיליליטר מעוקב, השיעור השנתי של התקפי אסתמה קשים היה 0.37 (0.29-0.48) בקרב מטופלים שקיבלו דופילומאב במינון נמוך לעומת-1.08 (0.85-1.38) בקרב אלה שקיבלו אינבו (ממצא המייצג שיעור נמוך ב-65.8% בקבוצת הדופילומאב; 52.0-75.6). תוצאות דומות נצפו בקבוצת המינון הגבוה.

השיפור ברמת ה-FEV1 בשבוע ה-12 בקרב מטופלים עם ספירת אאוזינופילים של מעל 300 תאים למיליליטר מעוקב, עמד על 0.43 ליטר במינון הנמוך.

אאוזינופיליה חולפת בדם אירעה לאחר התחלת התערבות ב-52 מטופלים (4.1%) אשר קיבלו דופילומאב לעומת 4 (0.6%) מאלו שקיבלו טיפול אינבו.

במחקר זה מטופלים אשר קיבלו דופילומאב סבלו משיעור נמוך באופן מובהק סטטיסטית של התקפי אסתמה קשים מאשר מטופלים שקיבלו אינבו. מטופלים בקבוצת ההתערבות הדגימו תפקוד ריאתי ושליטה באסתמה טובים יותר. יתרון גדול יותר נצפה במטופלים עם רמות אאוזינופילים בסיסיות גבוהות יותר.

מקור: 

Castro, M. et al. (2018) NEJM

הכתבה בחסות Sanofi-Genzyme
GZIL.DUPI.18.10.0118a