במחקר INBUILD אשר נערך על חולי פיברוזיס ריאתי עם פנוטיפ פרוגרסיבי שאינו פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF) נמצא כי נינטדניב האטה את קצב ההידרדרות ב-forced vital capacity (FVC; מיליליטר/שנה) במהלך 52 שבועות טיפול, בהשוואה לאינבו.
עוד בעניין דומה
כעת, במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Advances in therapy', החוקרים העריכו את יעילות הטיפול עם נינטדניב על פני תתי-הקבוצות השונות מהמחקר INBUILD, וזאת לפי מאפייני הבסיס של המשתתפים.
לצורך כך, החוקרים העריכו את קצב הדרדרות ה-FVC במהלך 52 שבועות וכן את משך הזמן עד להתקדמות מחלת הריאות האינטרסטיציאלית (ILD) (הדרדרות מוחלטת לעומת הבסיס של FVC % predicted > 10%) או תמותה במהלך כל תקופת המחקר בתתי הקבוצות השונות לפי מין, גיל, גזע, אינדקס מסת גוף (BMI), משך הזמן מעת אבחנת ה-ILD, ה-FVC % predicted, diffusing capacity of the lungs for carbon monoxide (DLco) % predicted, composite physiologic index (CPI), ה-GAPי(gender, age, lung physiology), טיפול עם נוגדי חומצה, וטיפול עם תרופות אנטי-ראומטיות משנות מחלה (DMARDs: disease-modifying antirheumatic drugs) בבסיס.
מתוצאות החוקרים עולה כי השפעת הטיפול עם נינטדניב לעומת אינבו על האטת קצב הדרדרות ה-FVC במהלך 52 שבועות הייתה עקבית בכל תתי-הקבוצות לפי אנליזת מאפייני הבסיס. כמו כן, ערכי אינטראקציית p לא הצביעו על הטרוגניות מבחינת השפעת הטיפול בין תתי-הקבוצות הללו (p>0.05). בנוסף לכך, נמצא כי לאורך כל תקופת המחקר (זמן מעקב חציוני ~19 חודשים), שיעורי התקדמות ה-ILD או התמותה היו דומים או נמוכים יותר בקרב החולים שטופלו עם נינטדניב, לעומת אינבו, על פני תתי-הקבוצות שנבדקו, וזאת ללא הטרוגניות בין תתי-הקבוצות.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי במחקר INBUILD לא זוהתה הטרוגניות בהשפעה של נינטדניב על האטת קצב התקדמות ה-ILD על פני תתי-הקבוצות המבוססות על נתוניהם הדמוגרפיים של המשתתפים, חומרת ה-ILD, או טיפול עם נוגדי חומצה או DMARDs. על כן מציינים החוקרים כי נתוניהם תומכים בטיפול עם נינטדניב בחולים הסובלים מפיברוזיס ריאתי עם פנוטיפ מתקדם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
