בסוגים מסוימים של דום לב, טיפול בהליך חדש יחסית, הנקרא ECPR - Extracorporeal cardiopulmonary resuscitation, יש סיכוי של כמעט 100% להצלחה בהחייאה ללא פגיעה בתפקוד המוח, אם הטיפול יינתן תוך 30 דקות מהתמוטטות. גם אם ההתערבות נעשית לאחר 40 דקות, עדיין יש סיכוי של 50% להצלחת ההחייאה.
עוד בעניין דומה
על הגישה החדשה להחייאת נפגעי דום לב, שלה שיעור הצלחה גבוה יותר מהחייאה קונבנציונלית, כותבת ד"ר הלן אויינג (Helen Ouyang), רופאה ופרופסור חבר באוניברסיטת קולומביה, במאמר שהתפרסם במגזין הניו יורק טיימס בתחילת השבוע (א').
"כרופאת מלר"ד, אני יודע שזה נדיר להפליא בפרוטוקולי החייאה סטנדרטיים, כולל CPR, להחיות חולים שהובאו לבית החולים בדום לב. אפילו במסגרת זו, עם כל הצוות, הציוד והתרופות הזמינים, אם מאמצי החייאה לא צלחו תוך 40 דקות מהרגע שבו המטופל התמוטט לראשונה, סיכוייו לשרוד לאחר מכן הם אפסיים.
"שיעורי ההישרדות לאחר דום לב כמעט ולא השתפרו במשך עשרות שנים, ולכן כששמעתי על הנתונים הסטטיסטיים האלה מתכנית באוניברסיטת מינסוטה, הייתי להוטה מאוד לבקר בה", מספרת ד"ר אויינג.
במהלך ECPR, משתמשים במכונת ECMO ניידת כדי לחמצן את הדם ולתמוך בתפקוד האיברים במהלך מאמצי החייאה. מעגל ה-ECMO שואב דם דל בחמצן מצינורית ורידים, מזרים את הדם דרך קרום עשיר בחמצן, ולאחר מכן מחזיר את הדם המחומצן דרך צינורית עורקים. בעוד שהחייאה קונבנציונלית יכולה לייצר רק 25% עד 30% מתפוקת הלב, ECMO מספקת אספקה מספקת לאיברים במצב חירום מסכן חיים כמו דום לב. הגישה מיושמת כשהחייאה קונבנציונלית אינה יעילה, במצב של refractory cardiac arrest, מצבים שבהם לא רואים חזרה ספונטנית של מחזור הדם לאחר 10-30 דקות של החייאה או שלוש דפיברילציות.
באוגוסט האחרון דיווחנו בדוקטורס אונלי על שימוש ב-ECRP (ECMO CPR - cardiopulmonary resuscitation), כולל החדרה של צנרת מכונת לב-ריאה (אקמו), תוך כדי המשך מאמצי החייאה, שנעשה בבית החולים איכילוב בתל אביב בגבר בן 40.
"מספר קטן של בתי חולים מנסים כעת גישה חדשה", מתארת ד"ר אויינג. "מטופלים עם דום לב מחוברים למכונת ECMO, שעושה את עבודת הלב והריאות שלהם. ECPR כשלעצמו אינו מרפא דבר, אבל הזרמת דם טרי למוח ולאיברים מאפשרת לגוף לנוח תוך מתן זמן לרופאים לטפל בבעיה, אם היא ניתנת לתיקון. כשמדובר בחולים שאפשר לטפל בהם עם דפיברילטור, התוצאות טובות".
כדי של-ECPR יהיה סיכוי להציל חיים, יש להתחיל בו זמן קצר לאחר דום הלב כדי לשמור על זרימת חמצן תקינה למוח. הסיבה השכיחה ביותר למוות במצבים אלה, אפילו לאחר קבלת הטיפול, היא שהמוח לא מצליח להתאושש מהצניחה הראשונית בזרימת הדם.
כדי לספק טיפול מהיר יותר, במקום להעביר את החולים למתקן רפואי, בבתי חולים מסוימים מנסים להגיע לחולים ולהתחיל שם ב-ECPR. ד"ר אויינג מציינת כי לגישה זו היו תוצאות מעורבות וכיוון שהזמן ממלא תפקיד כה מכריע בהצלחת ECPR, חייבת להיות תכנית מפורטת, שבין השאר מתייחסת לגיאוגרפיה של יעד המטופל ועד לשיקולים לוגיסטיים מגוונים, כולל שיתוף פעולה יעיל של מערכות בריאות שונות וזמינות 24/7 של רופאים שהוכשרו למתן הטיפול.
"ECPR הוא הליך מורכב ביותר שרוב הרופאים אינם יודעים כיצד לבצע ובנוסף, סיבוכים במהלך ECPR אינם נדירים", מסבירה ד"ר אויינג ומפרטת את הסיכונים האפשריים בביצוע ההליך שנעשה בלחץ רב ותוך מלחמה נגד הזמן, החל מניקוב איברים או קריעת כלי דם שעלולים להיות קטלניים במהלך החדרת צינוריות לכלי הדם של המטופל, מהמפשעה עד ללב. כמו כן, לאחר חיבור של מטופל למכונת ה-ECMO, יש להניח צנתר מיוחד ברגל המטופל כדי לשמור על זרימת הדם שלו, מכונות ECMO עלולות לגרום לקרישים, ולכן נעשה שימוש במדלל דם חזק, שבתורו עלול לגרום גם הוא לדימום מסכן חיים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
