במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת HIV medicine, החוקרים שאפו לבחון את ההשפעות של טיפול באזיתרומיצין (azithromycin) על רמות תחמוצת חנקן בנשיפה ואת הפוטנציאל שלו להפחית החמרות נשימתיות חריפות בילדים הסובלים ממחלת ריאות כרונית הקשורה ל-HIV.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע כמחקר אקראי מבוקר פלצבו בהאררה, זימבבואה. החוקרים איתרו 172 משתתפים בגילאי 6-19, מחולקים שווה בשווה לקבוצות אינבו (86 משתתפים) ואזיתרומיצין (86 משתתפים). רגרסיה ליניארית ומודלים ליניאריים מוכללים שימשו כדי לבחון את הקשרים בין תחמוצת חנקן בנשיפה והחמרות נשימתיות חריפות, סמנים ביולוגיים והשפעת אזיתרומיצין על רמות תחמוצת החנקן בנשיפה.
מתוצאות המחקר עולה כי למשתתפים שחוו לפחות החמרה נשימתית חריפה אחת במהלך המעקב היו רמות תחמוצת חנקן בנשיפה גבוהות משמעותית בקו הבסיס (יחס ממוצע גיאומטרי 1.13, רווח בר סמך 95%, 1.03-1.24, p value = 0.015). בנוסף, רמות תחמוצת חנקן בנשיפה גבוהות יותר נמצאו בקורלציה משמעותית עם סמנים ביולוגיים פרו-דלקתיים מסוימים (Matrix metalloproteinase -3,-7,10). עם זאת, טיפול באזיתרומיצין במשך 48 שבועות לא שינה באופן מובהק את רמות התחמוצת חנקן בנשיפה (יחס ממוצע גיאומטרי 0.86, רווח בר סמך 95%, 0.72-1.03, p value = 0.103).
החוקרים סיכמו כי רמות גבוהות יותר של תחמוצת חנקן בנשיפה בנקודת ההתחלה מהוות גורם סיכון להחמרות נשימתיות חריפות בילדים עם מחלת ריאות כרונית הקשורה ל-HIV. בעוד נמצאה קורלציה בין תחמוצת חנקן בנשיפה עם סמנים ביולוגיים דלקתיים, טיפול באזיתרומיצין לא השפיע באופן מובהק על רמות תחמוצת החנקן בנשיפה, מה שמצביע על הצורך במחקר נוסף על תפקידו כסמן דלקת ומנבא סיכון להחמרות נשימתיות חריפות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
